משה החתול הוא כל-כך עצלן, שכבר שנתיים וחצי לא זז מהמקום שהוא יושב בו היום. הוא היה מזיז רק את הראש וגם זה כדי ללקק את עצמו,
כל היום היה רק מלקק את עצמו. פעם חשבנו שמשה פשוט נכה ולכן הוא רק מזיז ת'ראש, אז דקרנו אותו ברגל בסיכה.
הוא הוציא כזה "מיאו" עצבני שכולם נבהלו, אבל עדיין הוא לא הזיז את הרגליים, רק ליקק לעצמו את כפות הרגליים, ומאז ידענו שמשה לא נכה הוא פשוט היצור הכי מפונק שקיים.
כולם צחקו עלינו שיש לנו חתול מצו'קמק, שלא עושה כלום חוץ מללקק את עצמו וגם היו לועגים למשה וקוראים לו בשמות.
חוץ מאבא שלי. אבא שלי העריץ את משה ואת הסגנון שלו.
תמיד היה אומר לאמא שלי – "תראי את החתול הזה... חי כמו מלך, רק יושב ומלקק את עצמו והכל הולך לו בחיים! איזה מזל! הלוואי וגם אני יכולתי לחיות כמוהו!" והתשובה הקבועה של אמא הייתה – "מה עוצר בעדך?" עד שיום אחד חזר אבא עצבני מהעבודה, מלמל המון שטויות ולבסוף החליט שהוא מצטרף למשה, הוא התיישב לידו ולא הסכים לזוז.
יותר מזה, הוא גם התפשט והתחיל ללקק את עצמו!
האבסורד הכי גדול היה שמאותו רגע הכל התחיל ללכת לטובתו של אבא,
והמזל החל משחק לו- מהעבודה שלו נלחצו שכבר לא הגיע שלושה ימים לעבודה והעלו את משכורתו, הוסיפו עוד פלאפון לשבעה שכבר היו בבית, כרטיס הלוטו שלו, שהוא הפסיק לבדוק לפני שנה, זכה בפרס השני ונשלח לו צ'ק רציני ושמן לפקודתו, והתקשרו מערוץ 2 ומערוץ דיסקברי ומסרו שהם רוצים לעשות כתבה על משה ואבא.
הכל הלך חלק, בנוסף לזה שאבא הפסיק להסתובב בבית ולהציק לכולם,
אמא וכולם היו הרבה יותר רגועים – בסה"כ שלווה משפחתית מושלמת.
שלוש פעמים ביום, כל אחד בתורו, יצאנו להאכיל את אבא ומשה וכבר לא תמיד ידענו מי אוכל למי את האוכל, כי האוכל של משה היה מתחסל
בשניות ואילו העוף בשזיפים עם האורז ברוטב סיני היה נשאר כמעט שלם ובכל זאת משה המשיך לרזות...
כאשר השכנים ראו את התוכנית בערוץ 2, כולם באו בריצה לאמת את הסיפור ומצאו את אבא שוכב ליד משה ושניהם מזיזים את הראש, מלקקים כל אחד את עצמו במין חיוך ונינוחות של שלווה מהחיים הטובים.
כמו אש בשדה קוצים פשטה התופעה בשכונה.
אורי הגבוה ויוסי השמן סיפרו לי בבוקר שלמחרת, שההורים של שניהם הפסיקו לתפקד והם מסתובבים בבית על ארבע, עם זנבות ושפמים מודבקים, מייללים "מיאו" ומלקקים את עצמם ללא הפסק!
אבל היותר מדהים מכך הוא שבעוד האנשים מלקקים את עצמם ותו לא, המזל מאיר פנים והחיים רק משתפרים, כסף זורם ובא ועימו בריאות ואושר.
כך, כעבור שבועיים, העיר הייתה כמו נטושה, אף אחד לא הסתובב ברחובות, כולם שכבו בבית , ליקקו וניקו את עצמם 24 שעות ביממה!
החתולים לא הבינו מה קורה! הסתכלו האחד על השני כלא מאמינים, כאילו מישהו גילה את סודם היקר מכל!
משה, שלא יכול היה לשאת יותר, לפתע קם והלך ופשוט נעלם, איש לא יודע לאן.....
עד שיום אחד כעבור שבועיים החל המזל להשתנות.
מכתבי פיטורין הגיעו כמעט לכל תושבי השכונה ויחד איתם גם משאיות לעיקול טלויזיות ושאר מוצרים.
החלה בהלה בקרב אנשי החתול, שלפתע קמו והחלו צועקים ומקללים ומגינים בגופם על המוצרים והרהיטים ממש כמו בני – אדם נורמלים ורגילים.
מאותו יום נחשבו החתולים ל "מביאי מזל רע" בשכונה!
הועד החליט לסלק את כולם, את כל החתולים, כולם, חתולי רחוב וחתולי בית כאחד!
ואכן כך היה, משלחת גירוש בראשותו של אבי יצאה למבצע סילוק, שהסתיים כעבור ארבע שעות, כשהשכונה נקייה לחלוטין מחתולים.
החיים חזרו לשגרה והכל היו מרוצים, אבל תוך יומיים פקדה את השכונה מכת עכברים, שלפתע הבינו, שהסכנה שבחוץ חלפה והיגיע הזמן לחגוג! עכברים היו בכל מקום ובכל "חור".
זה היה פשוט בלתי – נסבל.
הועד התכנס שוב למציאת פתרונות.
למחרת חזר משה. הוא פשוט נכנס הביתה ונשכב חזרה במקום הרגיל.
אבא כל – כך שמח, שהנה חזר הפתרון האולטימטיבי לעכברים!
כאשר משה לא זז גם כשהעכברים רצו מסביבו, הבנו שזה לא הפתרון ומשה הוא כנראה חתול צמחוני!
בלית ברירה הוזמנו אנשי העירייה לצוד עכברים ולרסס נגדם, ולכל בית חזר חתול, כמו פעם.
אבא חזר לעבודה, לבלאגן ולקיטורים.
משה המשיך לשכב באותו מקום, להזיז רק את הראש וללקק את עצמו
וללקק וללקק.....
No comments:
Post a Comment