כשהייתי בן 5 לקחה אותי הבייביסיטר לחוף הים, היה זה בחורף והיה נורא קר, כל החוף היה מלא אצות שנשטפו המים, אני חשבתי שזה בגלל חוזק הגלים והגאות, שתולשים את האצות וסוחפים אותן לחוף.
אבל הבייביסיטר שלי, שתמיד הפרצוף שלה הזכיר לי דג, הסבירה לי שזה בגלל המלחמה שמתחת למים.
עכשיו היה ברור לי שהיא משוגעת, בטח משהו של גיל ההתבגרות, הרי היא הייתה בת 16, בלי חבר, עם אמא ששכבה עם כל השכונה ואבא שלא ראתה מעולם, בטח שתחשוב שיש מלחמות מתחת למים והאצות מפסידות.....
אבל אני בן 5, מה אני אגיד לאחת כזו, אז נתתי לה לדבר. היא סיפרה על הכנופיות של הדגים, של צפון המצולות ושל הדרום, שתמיד היו אויבים, אבל אז פלשו האצות, וכנופיות הדגים התאחדו נגד האצות והייתה מלחמה עקובה מדם ובגלל זה מדי פעם נסחפים כמה דגים מתים לחוף ואפילו מגיעים כרישים ולווייתנים, שאיבדו את הדרך, כי האצות שינו שלטים וטשטשו דרכים, וגם האצות המתות מגיעות לחוף.
כמה שהיא הייתה דפוקה!
כשסיפרתי את כל זה לאמא שלי, היא פיטרה אותה מיד.
9 שנים אחרי זה יצאנו כל המשפחה לשייט באחת מספינות הנופש הגדולות ביותר שאי פעם ייצרו. הייתה גם איזו בחורה חמודה, שפגשתי על הסיפון, קבענו להיפגש אחרי ארוחת הערב בסתר, אבל אז הספינה התנגשה בקרחון וכולנו טבענו, גם הילדה החמודה.
כששקעתי לקרקעית, מצא אותי דג ולקח אותי אליו לכנופיה. כשנכנסתי לא האמנתי – על הקירות היו שרטוטים ותוכניות לאיגוף הכוח של האצות וכל מיני סיסמאות קרב משונות כמו "מי שהיה אצה – יצא!" ,"דגים לשליטה ימית, את האצות נמית", ממש פולחן.
רציתי לרוץ לספר להורים, אבל הדג הסביר לי שכולם טבעו, וחוץ מזה, המקום שאנו נמצאים בו הוא מוזיאון, ושהמלחמה מזמן הסתיימה והדגים ניצחו, וכעת המלחמה שלהם היא בסרטנים! אבל הבעיה היא שהדגים לא יכולים לצאת להילחם על החוף והסרטנים כן, ולכן הדגים משתמשים באיש קשר שלהם ,מרגל שנמצא על החוף, כבר שנים.
עוד הסביר לי הדג, שהם הצילו אותי כדי שאמסור מסר למרגל שלהם, שכיום זו סטודנטית בת 25, שבמקרה גרה בסוף הרחוב שלי, ולא תהיה לי שום בעיה לזהות אותה מכיוון שיש לה פרצוף שמזכיר קצת דג...
הדג נתן לי 3 צדפות, אמר שהיא תבין.
הוא הוריד אותי בחוף קרוב לבית, הגעתי הביתה, התקלחתי, לבשתי בגדים יבשים והלכתי לבית של הבייביסיטר.
היא לא הייתה בבית ואמא שלה אמרה, שהיא הייתה פעילה מאוד בחקר ייצורי חלל ושלפני שבוע באו 2 יצורים עם ראש קטן, כחול וזוהר ולקחו אותה איתם לאיזה כוכב, ואין לה ממש כתובת מדויקת.
זה כבר נשמע לי קצת בדוי, אבל לך תדע, אז בדרך הביתה, פשוט דחפתי את שלוש הצדפות לתוך איזו קופסא גדולה שהייתה מונחת בדלפק של הסניף המקומי ל"מלחמה בסרטן".
No comments:
Post a Comment