בגלגול הקודם הייתי חתול.
אני בטוח בזה, אין לי צל של ספק! אני מרגיש את זה כל – כך חזק, שקשה לי להסביר.
המילה הראשונה שלי כתינוק הייתה "מיאו", לא אבא ולא אמא, פשוט "מיאו".
כבר מגיל צעיר שנאתי כלבים ועד היום, כשאני עובר לידם ברחוב והם נובחים עליי, כל הגב שלי מתקמר והשערות בגב מסתמרות לי!! השפם לא מפסיק לצמוח לי- לא משנה באיזו תדירות אני מתגלח, הוא צומח עבה כזה, וקשה ולצדדים.
בגיל 7 דחף אותי בטעות הבן של עדנה השמנה מהגג של הבניין: 3 קומות! אני נפלתי על הרגליים ושום דבר לא נשבר לי! ומאז גם קוראים לי בשכונה "החתול", הדמות שאני הכי אוהב בסרטים המצוירים זה טום החתול, וכבר מת שיתפוס פעם אחת את ג'רי ונראה אותו בשידור חי קורע לו ת'צורה!
עכשיו ברצינות, לאחרונה תפסתי את עצמי מלקק את עצמי!
ממש מלקק את עצמי, כזה בשביל כאילו לנקות את עצמי, לא יודע למה, אבל אני פשוט עושה את זה כל פעם כשאני לבד בבית.
כשאני לבד בבית אני אוהב מאוד גם לשכב ולהתחמם בשמש על אדן החלון ואם יש לי גבינה במקרר קצת לכרסם שם על אדן החלון, מה טוב....
ניסיתי ללכת לפסיכולוג להסביר לו ת'בעיה שלי, אבל הוא טען שכל זה נובע מ"הפרעות פוסטראומתיות" בגלל שמצאתי את החתול שלי דרוס על הכביש כשהייתי בן 5.
מה הקשר? איזה טמבל!
אז לפני שעזבתי אותו בפגישה האחרונה שלנו, אחרי שבאמת עצבן אותי, שרטתי אותו ביד ואמרתי לו שהוא יכול לדחוף את ה"הפרעות הפוסטראומתיות" שלו לתחת!
נתתי לו "מיאו" אחד חזק ועזבתי לעולם את החדר שלו!
הדבר היחידי שמפריע לי זה שאני לא סובל לשתות חלב! חשבתי שאולי זו סתם סטיגמה ושמועה שיש להפריכה, שחתולים שותים חלב, כי אני בטוח חתול....אבל אוהב לשתות מים, ושונא לשתות חלב...
עכברים לעומת זאת אני דווקא אוהב לאכול....
No comments:
Post a Comment