אני גר במחסן נטוש באיזור התעשייה.
הם מנסים לתפוס אותי.
הם לא מבינים שבאמת הייתי שם. אני לא ממציא כלום, אני לא משוגע, אבל הם חושבים שכן. אבל אני לא! אני באמת הייתי... מת! כן!
נסעתי 140 קמ"ש ב – 03:00 בבוקר בכביש החוף, איבדתי שליטה, עפתי לתעלה עם המכונית.לא זוכר יותר מדי, רק פחד, ואז בום חזק, עפתי דרך השמשה הקדמית, והדבר הבא שאני זוכר הוא שאני נוחת על כריות לבנות, רכות, כמו אלה הממולאות בנוצות, והכל מסביב רך ונעים ולבן.
פתאום ניגשת אליי קבוצת אנשים, כולם נראים רגועים ושקטים במיוחד, בראשם עומד בחורצ'יק צעיר, מנומש כולו, לבוש לבן ויש לבחורצ'יק זוג כנפיים!?!
הוא אמר שקוראים לו המלאך ירמיהו, אמרתי שאני שלמה והוא אמר שהוא יודע, שהם חיכו לי..... ואז כל הקבוצה אמרה בקול אחיד – "ברוך הבא, שלמה" ממש כמו איזו קבוצת "אלכוהוליסטים אנונימיים". לא הבנתי מה קורה ושאלתי בחורה צעירה שעמדה לידי "מה הקטע?" היא אמרה שאנחנו בגן עדן.
"איזה גן - עדן? סחבק יגיע לגן - עדן?" חשבתי לעצמי, "עם כל השטויות שעשיתי עד היום?לא זוכר שעשיתי מעשה אחד ממש טוב... חוץ מלעזור לשכנה סימה לאפות עוגיות וגם על זה קיבלתי 10 עוגיות...
וחוץ מזה, לא מתאים כל הקטע הזה של כריות מנוצות וחבר'ה עם כנפיים, אני צריך לחזור לעבוד במוסך מחר, יש מלא הזמנות!"
המלאך ירמיהו לא ממש הקשיב לי והמשיך בסיור המאורגן בגן – עדן, "וואלה", חשבתי לעצמי, "אני מתחפף מפה".
התחבאתי באיזו פינה. כשהקבוצה הייתה מספיק רחוקה רצתי לעבר הדלת הראשית, התפלחתי מבלי שהשומר ראה ותפסתי את האוטובוס הראשון שיצא לכיוון גבעתיים, ירדתי בתחנת "רכבת צפון" בתל – אביב, כיוון שהייתי תשוש, נרדמתי קצת בתחנה על ספסל. התעוררתי מקולו של שוטר, שהעיר אותי ב – 06:00 בבוקר ושאל אותי אם אני הומלס. סיפרתי לו בקצרה את הסיפור שעבר עליי – והוא מיד עצר אותי ודאג שיאשפזו אותי מיידית בבית – חולים לחולי – נפש!
"מה הם חושבים שאני דפוק?!" גם משם ברחתי. כשהגעתי לפינת הרחוב שלי, ראיתי שחבר'ה בתלבושת לבנה עם כנפיים על הגב מחכים לי מתחת לדירה, אז ברחתי לאיזור התעשייה.
עכשיו רודפים אחרי גם השוטרים וגם המלאכים.
חשבתי, שאם מתי כבר, אז אני לא יכול למות עוד פעם... אז ניסיתי לעשות לי חתך קטן עם סכין – כאב רצח! ועכשיו גם לא מפסיק לדמם!
בינתיים אני גר כאן במחסן, מתחבא, קופא מקור, מדמם, ומחכה שהמשטרה תתייאש והמלאכים ימצאו להם פראייר אחר.
No comments:
Post a Comment