עובדה מייצבת ומקנה ביטחון,
ועם זאת, נוגסת והרת אסון.
פעולה שנעשית כבר בהרבה פחות מחשבה,
רגש שלאט לאט כבה,
עוצמה שרוסנה וכעת היא קו ישר ללא סוף,
לביאה עצלה, שוכבת, ששכחה איך לטרוף.
"כוחו של הרגל" הוא מה שבסוף "מכבה את האור",
כי אין עוד שנינות, חריפות, הפתעות.....
וכל שצריך הוא רק לעמוד בתור.
זוג שהיה מאוהב, כעת זה לצד זה יושבים
על ספסל מול הים, לשחפים מקשיבים,
ולא נאמרת מילה.
הכל ידוע, או שמא לא מעניין, או שפשוט די בלהתבונן,
אבל ביניהם שקוף ודק כאוויר יושב ההרגל,
את שניהם מחבק ולמחשבות שניהם מקשיב ומבין.
תשוקה והעזה ניקה מליבם
ואל פאתי הזמן כמקל ביד עיוור מוליכם.
No comments:
Post a Comment