לפני חודשיים תפס אותי איזה זקן
נודניק בסמטת רחוב גרוזנברג בתל – אביב, ליד מגרש חנייה. היו לו בגדים מצחיקים
כאלה כחולים מעוטרים בזהב, כמו של כהן בית מקדש, זקן ארוך ולבן, ומקל ארוך ביד.
אני חשבתי לעצמי: "וואלה, דרך מקורית לבקש
נדבות, בטח להקמת בית המקדש השלישי"....
פתאום הוא התחיל לצעוק
"אליהו! אליהו! זה מגיע, ורק אתה יכול לראות את זה מגיע ולהציל את כולנו,
אליהו, אליהו"....
קצת הפחיד אותי כל הסיפור, כי
קוראים לי אליהו.
טוב, האמת שזה לא שמי האמיתי, כולם
קוראים לי אלי, אבל אף אחד בביה"ס לא ממש הכיר אותי כ"אלי", כי זה
בכלל קיצור של השם משפחה שלי – "ישראלי". השם הפרטי האמיתי שלי הוא ירון
והוא על שם סבי, שבכלל קראו לו כולם "הברון", כך שאין לי ממש מושג מה
משמעות השם ירון ישראלי, החבר'ה בביה"ס מדי פעם קראו לי "אלי",
ובגלל שהייתי שקט כל השנים ואף אחד לא הכיר אותי ממש, כשהיו קוראים לי
"אלי" כולם היו שואלים "מי זה?", "איזה?" היו
מקבלים תשובה כמו – "אלי, ההוא...כי...." ומ – "אלי – ההוא"
יצא "אליהו" וכבר שנים אני אליהו.
הקיצר, לא ברור לי כל – כך איך
הזקן הליצן הזה ידע את שמי, או שסתם ניחש, אבל מאותו רגע התחילו לקרות דברים קצת
מוזרים – כמו שידעתי מה הלך לקרות לפני שהוא קרה, אבל לא דברים חשובים! לדוגמה:
ידעתי שאני צריך לשירותים עוד לפני שבאמת הייתי צריך, מתי רווית השכנה היפה מקבלת
מחזור, ואפילו איזה ציון אני אקבל בפסיכולוגיה.
בדברים החשובים באמת לא היה לי שמץ
של מושג, בלוטו הוצאתי רק את המס' הנוסף, ושתי בחורות יפות רצח סירבו לצאת איתי,
למרות שהייתה לי תחושה טובה....
אם אליהו הנביא, אז הייתי חארטה של
נביא!
כעבור שבועיים עברתי שוב ליד אותה
סמטה בגרוזנברג, פתאום רץ לעברי אותו זקן, מתנשף, ובקושי צועק את שמי
"אלי...הו, אלי...הו", רק שהפעם לבש גלימה לבנה, שיותר דמתה לפיג'מה.
שאלתי אותו מה הקטע הזה עם אליהו,
והוא אמר שהוא נביא כבר 520 שנה, ומאז שנכנס האינטרנט העסק קצת חלש.... אז הוא מנסה
כיוונים אחרים, חשב אולי ללמד נבואה את הדור הצעיר יותר, אמרתי לו שאני לא בקטע
וקוראים לי בכלל ירון והמשכתי ללכת הביתה, הוא צעק לי שאני לא יכול להתכחש למה
שאני. אמרתי לו "סחתין" על המשפט והמשכתי לכיוון הבית, הספקתי עוד לשמוע
אותו צועק משהו על שיבוא בקרוב לבקר אותי בחלומות שלי.
יומיים – שלושה אחר – כך באמת בא לי
בחלום, הפעם שוב לבוש בהידור מכף רגל ועד צוואר ובקול בס וסמכותי.
אמר שיש לי כוחות ויכולות לעזור
לאנושות ולשפר את המצב, אפילו בחלום צחקתי.
אני לא זוכר יותר מדי מהחלום, רק
שחשבתי על זה שאם יש לי כוחות, אולי אני פשוט אכניס את הבחורצ'יק הזה לבקבוק קולה
קטן ויהיה לי שקט ממנו סוף סוף.
כשהתעוררתי בבוקר מהשמש, שחדרה
מבעד לתריסים, שוב ראיתי את הזקן, רק שהפעם בתוך בקבוק קולה קטן על שולחן הכתיבה
שלי. היה נראה לי שקצת צפוף לו והוא די עצבני.
ארזתי ת'תיק שלי, לקחתי משקפי שמש
והכנסתי גם את הזקן שבבקבוק לתוך התיק והלכתי לחוף לפגוש ת'חבר'ה.
כשהגעתי לחוף, כבר שמעתי את החבר'ה
צועקים לי מרחוק "אליהו" הוצאתי את הבקבוק לפני שמישהו יראה, וזרקתי
אותו הרחק לתוך הים, אולי יום אחד יגיע לאיזה אי בודד, שמישהו שם צריך איזה נביא
בבקבוק...., ואני הלכתי לשחק מטקות.
No comments:
Post a Comment