כשאימה וטרור הם בעצם אבק כוכבים,
וכשכימיה מתגמדת מול קשר יוני בין אוהבים,
כשאחד רוצה להיפצע, רק כדי להרגיש את אהבת האמת של השני,
שאותו כל כך אוהב עם או בלי....
ומדוע מילה, החורזת לאחותה, נוסכת חיוך והרגשה חמימה?
כיצד במבט חטוף של שנייה אפשר לחסוך שיחה של שעה
ואיך תחושת הבטן לעולם לא טועה?
מדוע נועד אדם לחיות בזוגיות?
ולמה זוגיות מתאפשרת, רק אם כל אחד מקבל את מרחב המחיה?
איך אחד מצפה לקבל תשובות לשאלות, שעדיין לא הומצאו,
כך שאסור לחלום חלומות, שעדיין לא נפתרו?!?
בידו של מי ההחלטה מה נכון ומה מותר
ולמה כולם דואגים למחר?
ואל לנו לשכוח את הרגע,
ואל לנו לשכוח את החיוך,
ואל לנו לחפש משמעות בכל דבר,
ווודאי שאסור להיצבע בשני צבעים- האחד בחוץ והשני בפנים.
אבל אסור גם להגיד את מה שמותר,
את זאת נגלה בבוא הרגע.
ומה עם מחר?
כנראה שנדע... מחר...
No comments:
Post a Comment